אימון בקבוצות קטנות: איך להכפיל הכנסה לשעה בלי לוותר על איכות

לעסק של מאמן אישי יש תקרה שאפשר לחשב על מפית. כך וכך שעות אימון ביום, כפול המחיר לשעה, כפול ימי עבודה. מרגע שהיומן מלא, הדרך היחידה לגדול היא להעלות מחיר, וגם לזה יש גבול.

סמול גרופ הוא המוצא הנפוץ ביותר, והוא עובד: אותה שעה, שלושה עד שישה משלמים. אבל הוא גם קל מאוד לעשות רע, ואז מקבלים אימון אישי גרוע במחיר נמוך.

מה זה לא

סמול גרופ הוא לא שלושה אימונים אישיים שרצים במקביל. מאמן שמנסה לתת לכל אחד תוכנית משלו בקבוצה של חמישה מבלה את השעה בריצה בין תחנות ואף אחד לא מקבל תשומת לב. הוא גם לא שיעור קבוצתי: בשיעור אין התאמה אישית בכלל והמדריך מוביל מלפנים.

מה שעובד הוא באמצע: מבנה אימון משותף, עם התאמות אישיות בתוך אותו מבנה. כולם עושים דחיפה אופקית באותו חלק של האימון. אחד עושה שכיבות סמיכה, אחד לחיצת חזה עם מוט, ואחד עם ברזל קל אחרי כתף. הזמן מסונכרן, הביצוע לא.

גודל הקבוצה

שלושה עד שישה. פחות משלושה לא משתלם, ומעל שישה אתם מפסיקים לתקן טכניקה ומתחילים לספור חזרות. נקודה שנוטים לפספס: הגודל תלוי יותר בציוד מאשר בכם. אם יש מוט אחד, קבוצה של חמישה תבזבז חצי שעה בהמתנה. תכננו את האימון סביב מה שיש, לא סביב מה שהיה נכון.

תמחור

הכלל הנפוץ הוא בערך חצי ממחיר האימון האישי לאדם. אם אימון אישי הוא 200 שקלים, סמול גרופ הוא כ-100 לאדם, וקבוצה של ארבעה מייצרת 400 לאותה שעה. המתאמן משלם פחות ואתם מרוויחים יותר, וזה מה שהופך את המודל להגיוני לשני הצדדים.

שתי החלטות שקובעות אם זה יחזיק:

• מוכרים מנוי, לא אימון בודד. קבוצה תלויה בהרכב קבוע. מכירה בודדת מייצרת קבוצה שמשתנה כל שבוע, וזה הורס גם את הדינמיקה וגם את התכנון.
• מחיר לפי מקום, לא לפי נוכחות. המקום שמור לו גם אם לא הגיע, בדיוק כמו באימון אישי. אחרת אתם מממנים את החוסר עקביות שלו.

מי מתאים ומי לא

מתאים: מתאמנים אחרי כמה חודשים שכבר יודעים לבצע תרגילי יסוד, מי שמחפש מסגרת חברתית, ומי שהמחיר של אימון אישי חוסם אותו. הקבוצה מוסיפה להם משהו שאימון אישי לא נותן, וזה מחזיק אנשים לאורך זמן הרבה מעבר למחיר.

לא מתאים: מתחיל מוחלט שעדיין לומד דפוסי תנועה, מי שמגיע עם מגבלה שדורשת עין צמודה, ומי שמרגיש לא בנוח לידה. אפשר להתחיל באישי ולעבור לקבוצה אחרי חודשיים, וזה גם מסלול מכירה טבעי.

מה חייב להיות בתכנון

1. שעה קבועה בשבוע. קבוצה מתקיימת בזכות הרגל. שעה שזזה כל שבוע מתפוררת.
2. רשימה סגורה ומקסימום מוצהר. "עד שישה" הוא גם הבטחת איכות וגם מה שמאפשר לומר שהקבוצה מלאה.
3. מדיניות ביטולים משלה. ביטול בקבוצה משפיע פחות עליכם ויותר על התחושה של הקבוצה, אבל היא עדיין נדרשת.
4. תוכנית שנכתבת פעם אחת לשבוע לכל הקבוצה, עם התאמות אישיות. אם אתם כותבים חמש תוכניות, ויתרתם על היתרון כולו. השלד עצמו נבנה בדיוק כמו בבניית תוכניות אימון.

איך זה נראה ב-AutoFit

• שיבוץ קבוצות עם מכסת משתתפים, כדי שההרשמה תיסגר לבד כשהקבוצה מלאה.
• כרטיסיות וחיובים לכל משתתף, באותו מקום שבו יושבים האישיים.
• תוכנית משותפת עם התאמות אישיות, כך שלכל אחד בקבוצה יש את הגרסה שלו באפליקציה.
• תזכורות אוטומטיות לכל הקבוצה, שזה בדיוק המקום שבו שליחה ידנית מתחילה לשבור מספר פרטי. על כך בלמה וואטסאפ חוסם מאמנים.

השורה התחתונה

סמול גרופ מכפיל הכנסה לשעה רק כשהוא מוצר בפני עצמו: הרכב קבוע, שעה קבועה, מבנה אימון אחד עם התאמות, ומכירה במנוי. מי שמתייחס אליו כאל אימון אישי מוזל מקבל בדיוק את זה, ובדרך כלל מוותר עליו אחרי חודשיים ומסיק שזה לא עובד.